הפתרון היחידי לאלימות ולאפליה – מהפכה סוציאליסטית! מאת: הילה סלוצקי ובוריס המרשלג היום ה-8 למרץ הוא יום האישההבינלאומי. זהו יום, בעל מסורת סוציאליסטית בת יותר ממאה שנים, ולו שניפנים עיקריים. מצד אחד, זהו יום בו נשים בכל העולם חוגגות את הישגיהן במאבקלמען שוויון מלא לגברים וכנגד כל צורות האפליה והאלימות כלפיהן, ומצד שני,מביטות אל המציאות הקשה ישר בעיניים ומסמנות את המטרות הבאות, המוליכותבסופו של דבר למהפכה החברתית הבאה שתבטל את כל צורות הדיכוי, אי-השוויוןוהאלימות בקרב בני ובנות האדם – היא המהפכה הסוציאליסטית. דיכוי חברתי של נשים והמאבקכנגדו אינם חדשים. החברה המעמדית, אשר תחילתה עוד במעבר בני האדם מאורחחיים של ציד ולקט לאורח חיים חקלאי, היא הגורם העיקרי, ובכל פעם שמהפכהטכנולוגית או חברתית שינתה את פניה של החברה המעמדית, השתנו גם צורותואופני הדיכוי כלפי נשים. מדי פעם ופעם מספרים ספרי ההיסטוריה והדת על נשיםשמילאו תפקידים מנהיגותיים חשובים, אולם אלה אינם אלא היוצא מן הכלל שמעידעל הכלל – בכל חברה מעמדית, האישה מוצאת עצמה סובלת ולעתים אף נאבקתבאפליה, אי-שוויון, דיכוי ואלימות. המהפכה הדמוקרטית, אשר נישאה עלכתפי המהפכה התעשייתית ואופן היצור הקפיטליסטי, הוליכה בתור-הזהב שלהלפריצת דרך כבירה במעמדן המשפטי והכלכלי-חברתי של נשים. נשים ואף גבריםנאבקו מאבק מר והשיגו עבור נשים זכויות שונות כגון להצביע בבחירות לפרלמנט,להשתלב בשוק העבודה, להחזיק ברכוש פרטי ועוד. עם זאת, אנו חיים כיום בעידןהריקבון והשקיעה של השיטה הקפיטליסטית, אשר אותו מלווה, בנוסף לעימותיםצבאיים, רעב, מהפכות ומהפכות-נגד, הרס הסביבה, נסיגת הדמוקרטיה וכו’, גםדיכוי ואי-שוויון הולך וגובר בין נשים וגברים בעולמנו. כאן, במדינת ישראל, נשים, מגיל ינקות עד שיבה, נתקלות באין ספור צורות וביטויים של דיכוי, כאשר העיקריים שבהם הינם: 1. אלימות – נשים סובלותמהתעללות פיזית, נפשית, מינית וכלכלית מצד בני זוג וקרובי משפחה. נכוןלשנת 2013 בישראל חיות כ-200 אלף נשים מוכות ובמהלך שנה זו 19 מתוכן נרצחו.[1] מדד האלימות נגד נשים, “נשים על הכוונת”, מוביל למסקנה כי אחת מכל שלוש נשים בישראל תותקף מינית במהלך חייה.[2] ואם כל זה לא מספיק, הרי שבישראל רעיונות ממשפחת “האשמת הקורבן” בכל הנוגע לתקיפות והטרדות מיניות, רווחים ומושרשים היטב. בעוד שאנו, סוציא